קרקוב - אינטימיות עירונית

06.12.2017

יש ערים, או יותר נכון מקומות שמרגישים בהם בנוח. אני באמת מאמינה שלכל אחד יש מקומות על פני כדור הארץ שבהם הם ירגישו תחושה של בית. משהו באנרגיות של המקום הוא בתאום עם התדר הפנימי. האמת ככה אני בוחרת מקומות לגור בהם. אני דבר ראשון עושה סיבוב במקום, מרגישה אותו ונותנת לעצמי לשהות ואני בדרך כלל מרגישה אם משהו בי מתחבר וכך גם כשאני מטיילת; זה בעיקר לתת מקום לקול הפנימי ולאינטואיציה. 

 

קֶסֶם מקומי

קרקוב הפתיעה אותנו. הגענו באישון הלילה ועם זאת, למרות שאני לא אוהבת להגיע למקום בשעת לילה מאוחרת, לומר את האמת, היה משהו רגוע ונעים באוויר הסתווי הלילי. את הדירה בקרקוב הזמנו לא כמו שאר הדירות. כשידענו שאנחנו עוזבים את הצפון והחלטנו על היעד הבא שלנו, עשינו חיפוש והזמנו. בטיולים ארוכים שבהם אנחנו גם נודדים ממקום למקום אנחנו תמיד מכינים תכנית עם קו מתאר כללי אבל משאירים לנו את הַחופֶשׁ להחליט בַּמָּקוֹם לאן להמשיך. לא סתם קוראים לזה חופשה. המילה חופֶשׁ מתייחסת בעיני להעדר אילוצים ואפשרויות פעולה בלתי מוגבלות ולמרות שכמעט תמיד יש אילוצים ומגבלות, אני כן משתדלת לתת מקום לזה. היכולת הזו לפעול על בסיס רצונות ודחפים בלי לחשוב יותר מדי מקנה לי את האפשרות לְהִשְׁתַּחְרֵר ולשכוח קצת את היום - יום. ואם אתם שואלים את עצמכם למה 'קסם מקומי'? התשובה היא כי עבורי אינטימיות חמימה היא סוג של קסם. באופן כללי האיש שלי ואני נמשכים יותר למקומות קטנים ואינטימיים. לשנינו מקומות כאלה מייצרים תחושה של נינוחות. 

 

רובַע קז'ימייז' - לֵב הקהילה היהודית

הקהילה היהודית בקרקוב הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בפולין לפני השואה. בתחילת המאה ה-14 כבר הייתה קהילת קרקוב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה. בשנת 1495 גורשו היהודים מקרקוב לעיר סמוכה בשם קאז'ימייז' על-שם המלך קזימייר. במשך הזמן גדלה קרקוב, וקאז'ימייז' הפכה לשכונה של קרקוב ורק בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר קרקוב. גם בביקור שלנו בקרקוב אנחנו מצטרפים לסיורים החינמיים של Free walking tour. לפני שהסיור היהודי מתחיל, יש לנו קצת זמן ואנחנו מתיישבים בבית קפה אינטימי ומקסים, ממש ליד נקודת היציאה לסיור, שמגיש גם מנות צמחוניות/טבעוניות - 2 Okna Cafe.

הסיור היהודי מתחיל ברחבת בית הכנסת העתיק ביותר בפולין. לאורך הסיור שאורך כשעתיים וחצי, אנחנו נעים בין רחובות הרובע ושומעים סיפורים על בתי כנסת, הגטו היהודי ועל דמויות ומקומות משמעותיים בסיפור היהודי. באחד מבתי הכנסת מהמאה ה-17, ה-Wolf Popper Synagogue, אנחנו נכנסים לחצר ולעינינו מתגלה ציור קיר בסגנון שאגאל. מסופר שנבנה ע"י אחד מהסוחרים העשירים ביותר של אותה תקופה ובמלחמת העולם ה-II, פנים בית הכנסת הושמד על-ידי הנאצים והפסיק לתפקד כמקום תפילה והיום מתפקד כמרכז קהילתי לצעירים. 

 

 

אישים משמעותיים מוזכרים לאורך הסיור. בתחילתו של הסיור אנחנו נעצרים ליד פסל של ד"ר יאן קַרְסְקי, חסיד אומות העולם, אשר בזמן מלחה"ע ה-II העביר תיעוד מפורט של הזוועות אליהן נחשף כאשר התגנב לתוך גטו ורשה. ב‭1944-‬ פרסם את הספר "סיפורה של מדינה חשאית". שחשף את מה שראו עיניו במחנות ההשמדה ובגטאות, וכיצד נכשל במאמציו לשכנע את ראשי מדינות המערב לנקוט פעולה לעצור את השמדת היהודים באירופה. בכל נקודה שאנחנו עוצרים עוד רובד מהסיפור נחשף. עבורי היסטוריה שמסופרת דרך מקום תמיד מקבלת את העומק שמאפשר גם זיכרון. לי תמיד היה מאוד קשה לזכור פרטי היסטוריה כשלמדתי בבית הספר. עם השנים הבנתי שבכדי שאוכל לספוג ולקחת איתי סיפורים מההיסטוריה אני צריכה איזושהי תַּפְאוּרָה, ולכן טיול במקום זו חגיגה לזיכרון ולחוויה שלי.

 

 

במהלך הסיור הגענו לשׁוּק הַפִּשְׁפֵּשִׁים המקומי שבו בעיקר היה אפשר למצוא פריטים למכירה שמשקפים את רוח ההיסטוריה של הרובע היהודי. עצרתי לרגע להתבונן בפריטים וניסיתי לראות בדמיוני את הדמויות שלהן היו שייכים החפצים. קשה לפעמים לדמיין עולם ומציאות כל-כך שונה.

 

 

הסיור מסתיים במוזיאון מפעל אוסקר שינדלר. הידיעה המרעישה שמספר לנו המדריך היא שלא כמו שמשתקף בסרט "רשימת שינדלר" בה הוא מצטייר כדמות מאוד חיובית שכל מטרתה היתה להציל יהודים בתקופת המלחמה, המציאות היא הרבה יותר מורכבת וישנן מחלוקות לגבי הדמות. שינדלר היה איש עסקים לא כל-כך מוצלח וליהודים היתה תרומה משמעותית להצלחה העסקית שלו בזמן המלחמה. אך עם זאת, כן ברור כי במפעליו של שינדלר היו היהודים מוגנים. יהודי שינדלר, 1,200 גברים, נשים וילדים, נשארו עובדיו של שינדלר עד תום המלחמה וכך למעשה ניצלו. ב-1967 הוכרז חסיד אומות העולם מתוך החלטה "שמעשיו הטובים מכריעים את הכף לטובתו, ושאף על פי שהחל דרכו כחבר מפלגה נאצית וספקולנט, הוא ראוי לתואר חסיד אומות העולם" (מתוך אתר "יד ושם").

 

אמנות רחוב- סיפור ציור

האם יצא לכם ללכת ברחוב ולראות ציור גרפיטי על גבי קיר של בניין ולשאול את עצמכם מה המשמעות שלו ומה המסר שעומד מאחוריו? אז לאוהבי אֲמָנוֹת רְחוֹב, כמוני, קרקוב מלאה בה. אמנם ביום השני שלנו בקרקוב קיבלתי קלקול קיבה אבל לא יכולתי לוותר על הסיור שעוסק באמנות רחוב ואפילו שפרשנו, אבל ממש לקראת הסוף, נהנינו מאוד וממש שמחתי שהצלחתי לגייס את עצמי לסיור. אני חושבת שאמנות רחוב מגלמת ומשקפת זהות של מקום ומאפשרת ללמוד הרבה על היבט הפעילות המחתרתית במקום כי היא משקפת במידה מסוימת דעות ואמונות ולא בהכרח את אלו של הרוב, לפעמים דווקא את הקולות שנמצאים בשוליים.

Ding Dong Dumb אחד מציורי הגרפיטי המפורסמים מבקר את היחסים בין התרבות הפולנית לכנסיה הקתולית ואת הסמכות של הותיקן. גם בעצם המיקום שלו בגזרות הגטו היהודי, כאשר מדובר בעיר שהיא בעיקרה קתולית, יש נימה של ביקורתיות. 

 

 

גם מחוץ לסיור וגם במסגרתו לאורך שלושת הימים שלנו בקרקוב, אנחנו מגלים עוד ועוד ציורי גרפיטי. אני בטוחה ויודעת שגם לא ראינו הכל. מדהים כמה מסרים אפשר להביא לידי ביטוי תוך שימוש באמנות. ועוד יותר משמעותי מבחינתי כמה עומק ומרחב זה מוסיף למקום.

 

ברובע קז'ימייז' אנחנו מגיעים לעוד שני ציורי קיר ענקיים. אחד ממוקם במוזיאון יהודי גליציה בו משולבים סמלים שונים של ישראל והיהדות כאשר במרכז מופיעה המנורה, אחד מסמליו של העם היהודי וסמלה הרשמי של מדינת ישראל. השני הוא ציור קיר שצויר כחלק מפסטיבל התרבות היהודית בקרקוב, המכונה בשם Judah; ציור של פילפלד, אחד מאמני הרחוב הידועים בישראל. בציור דמות הילד מייצגת את הפחד, הפגיעות והילד הפנימי ואילו האריה את מאבק ההישרדות של היהודים והרצון לשמר את התרבות שלהם, כמו גם את הכוח להתגבר על הפחדים שלהם.

 

 

עם כל הצבעוניות של ציורי הקיר לפעמים יש הרבה עצב וכאב מאחוריהם. הציור הצבעוני פה למטה נמצא ברובע פודוגוז'ה בו הוקם גטו קרקוב. הגטו פעל כאזור מתוחם וסגור במשך שנתיים עד לחיסולו הסופי במרץ 1943. כל-כך הרבה צבעוניות במקום שבתקופה מסוימת בהיסטוריה היה כל-כך אפל. אולי אפשר לראות בזה נקודה של אור. 

 

 

במוזיאון יהודי גליציה בנוסף לציור הקיר הענק של המנורה, יש עוד שני ציורים קטנים יותר אך משמעותיים לא פחות. אחד של אירנה סנדלר, אחות קתולית ועובדת סוציאלית פולנייה, שהייתה חברת מחתרת שהתנגדה לנאצים בזמן המלחמה. על פעולותיה להצלת ילדים יהודים הוענקו לה תואר חסידת אומות העולם ואזרחות כבוד של מדינת ישראל. השני, של מארק אדלמן ממנהיגי מרד גטו ורשה.

 

בְּסוֹף הטיול זכינו לעצירה נוספת בעיר. החלטנו למסור את הרכב שלנו בקרקוב ולתפוס רכבת לורשה. הנסיעה ברכבת היתה פשוט מעולה ואני ממליצה בחום. מה שכן, היא לא היתה זולה כמו שחשבתי, יחסית למחירים של פולין. הכרטיס נסיעה עלה לנו 150 זלוטי שזה שווה ערך פחות או יותר למטבע הישראלי. 

התמצאות והרגשת נינוחות במקום היא גם תולדה של זמן אני חושבת. בעצירה שלנו בחזור כבר ידעתי לאתר מסעדות שמתאימות לחך שלנו. לפני שעלינו לרכבת לורשה, סעדנו את ליבנו בארוחת צהריים עסקית במסעדה הודית נהדרת בשם Taste of India.

הנינוחות הראשונית שהרגשנו בקרקוב אכן התגלתה כנכונה ואמיתית. האינטואיציה והקול הפני הרבה פעמים יודעים ואם מְעִזִּים להקשיב מגלים כמה כל התשובות הן כבר אצלנו בפנים. 

 

צידה לדרך:

2 Okna Cafe - בית קפה נעים וחמים ברובע היהודי. מגיש גם צמחוני/טבעוני.

Taste of India - מסעדה הודית מעולה!

PKP Intercity - רכבת מקרקוב לורשה 

Jakdojade - אפליקציה מעולה לתחבורה ציבורית בקרקוב (בקרקוב ה-google maps עובד פחות טוב)

 

למי שרוצה לקרוא עוד על חוויות מקרקוב - פוסטים בבלוגים מומלצים:

הנשים של קרקוב -בבלוג "רואה עולם" של מיכל בן ארי מנור.

קרקובסקי גרפיטי ו-סיור בעקבות יהדות קרקוב - בבלוג "אפקים מטיילים" של ינינה זסלבסקי אפק

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

    מי אני

    היי אני חוה :) וכיף שאתם פה!

    טיולים תמיד היו אהבה גדולה שלי וכאן אני מספרת על חוויות שלי מטיולים בארץ ובעולם, על אוצרות שאני מגלה ומשתפת בדיוק הפנימי שלי - במחשבות, תהיות ותובנות שאני מלקטת בדרך.

    בנית האתר, עיצוב ותכנים: חוה זוקובסקי. כל הזכויות שמורות 2017 © .

    • Facebook Clean Grey
    • Instagram Clean Grey
    • Pinterest - Grey Circle